דצמ' 02 2009
פרטיות בעידן האינטרנט – הסבר, נמק והדגם בהקשר המאגר הביומטרי
לאחרונה, ערן ואני השגנו בדרך לא הכי ישירה ומתוקה בעולם את כתובת האינטרנט של המשרדים המשמשים את הגברת רות שטרית.לפני שמרימים גבה, אסביר שאשתו של חה"כ מאיר שטרית פעילה למען בעלה. כמובן שאין בזה כל פסול, אבל יש פסול בכך שהיא מאיימת בהליכים משפטיים כנגד בלוגרים. סתימת פיות באמצעות ניצול כוח, שררה וממון היא בעיני מכוערת, שתתמודד עם העובדות, שלא תשלוף ישר ציפורניים משפטיות. מעבר לכך, מסתבר שאילו אפשר היה לראות כתובות ip של מגיבים באתרי אינטרנט, חלק (אם לא כל) אלו הכותבים בעד המאגר הביומטרי – כותבים כנראה ממשרדה של הגברת.
אי לכך, הוחלט לדלות טיפה מידע על המשרדים של הגברת. הכתובת נמצאה ואותרה, ובוצעה בדיקה מעמיקה (סתם, הכי פשוט בעולם) לדעת האם הגברת מבקרת באתר הסאטירי לכבודו של בעלה.
מסתבר שכן. ולעובדות היבשות:
מי שנכנס מכתובת האינטרנט, חיפש בגוגל "רות שטרית" זה היה בשעה 16:26 ב-30 בנובמבר 2009. אדם המחפש את שמו באינטרנט על בסיס קבוע נוהג בחוכמה. בפרט בזמנים כאלו. המשתמש הגיע לדף הזה.
יום ושעה לאחר מכן, משתמש ממחשב דומה, באותה כתובת אינטרנט, הגיע לדף הזה, לאחר מכון, שוב בוצע חיפוש בגוגל שהוביל שוב לדף שהצגתי קודם.
לכאורה, יש כאן מעקב אחר התנהגותו של אדם במשרדו. למעשה, מעקבים כאלו נעשים כל הזמן, על ידי כל אתר המכבד את עצמו ואת מפרסמיו. הגדול מכולם, הוא כמובן הגדול מכולם, גוגל. למעשה, כאשר מתחברים לחשבון, ואולי סתם ככה, כמעט כל הפעולות של המשתמש ברשת מנוטרות. זו למשל הסיבה שאתר כמו ynet כל כך דוחף משתמשים להירשם. גם תאגידים אחרים כמו הכבלים והלוויון מנתרים באופן שוטף את ההתנהגות הצרכנים שלהם (מה שמעלה שאלה למה צריך לעאזאל את הפייפלמטר, הכל כך לא מדוייק ולא מייצג).
בניגוד לאתרים גדולים, אני לא יכול לדעת האם זו רות שטרית שבדקה את עצמה, וגם עצם החיפש מהכתובת הזו, עלול לנבוע מטעות. למעשה, אין לי שום הוכחה חד משמעית שרותי שטרית אי פעם נכנסה לבלוג של מאיר שטרית וחיפשה משהו לגביו. אבל אילו הייתי אדם המעוניין לפגוע ברות (ולא סתם מתנגד לחוק המאגר הביומטרי) או חלילה עיתונאי העוסק בצהוב ומעוניין להגיש מהר לפני מועד סגירת הגליון, הייתי יכול לכתוב את הדברים הבאים:
"ב-30 בנובמבר 2009 ישבה הגברת רות שטרית במשרדה ובדקה את הדימוי שלה באינטרנט. למרבה הפתעתה, הסתבר לה שיש אתר חדש המזכיר את שמה. היא נכנסה לאתר ונתקלה בפוסט סאטיריי על בעלה. למחרת, היא נכנסה שוב לבדוק, האם תוכל להגיש תביעה כנגד בעל הבלוג. אילו הייתה אישה אוהבת, אולי היתה קוראת קצת עוד כדי לראות אם פוגעים בבעלה."
עכשיו, לכו תסבירו שאי אפשר לדעת מאיזה מחשב נכנסו, שאולי זו המזכירה, או מבקר. הדברים נכתבו, ומאחר שעבור הרוב המוחלט של האוכלוסיה אופן עבודת רשתות תקשורת מובן כמו מונגולית עתיקה, הדברים היו יכולים להתקבל כאמת לאמיתה.
זה בדיוק ההבדל בין בדיקה טכנית של אירוע חסר חשיבות, לבין פגיעה בפרטיות של אדם על ידי גורם בלתי ישר. שאלת הפרטיות היא לא בהכרח האם יש לאדם מה להסתיר, אלא יוצאת מנקודת הנחה שלכל אדם יש דברים שהוא מעדיף לעשות בצנעה. בין אם זה לגלוש בלילה מהמשרד, ללכת לשירותים, להנות מאתרים המציגים בני אדם מקיימים יחסי מין עם כלבים קירחים או ללכלך על הבוס בצ'אט. ככול שניתן יהיה לאסוף יותר מידע על אנשים, כך סוגיות הפרטיות יהיו יותר חשובות.
אם מאיר שטרית יעביר את חוק המאגר הביומטרי, הפרטיות של האזרחים תתאדה לא רק כשהם בוחרים להירשם ל- ynet אלא בכל מקום ובכל זמן. כאשר אומרים שעינו של האח הגדול תיפקח, זו לא הפחדה. זו האמת העצובה.
[...] יודעים זו לא האמת. כי כולם אוהבים את האח הגדול. חתיכת מטומטם הכותב הזה. איך הוא בכלל יכול לדעת מי עושה מה לפי הכתובת [...]
פוסט יפיפה.
היטבת לתאר במשפט אחד את מהות המאבק, והתשובה לכל המתלהמים: "שאלת הפרטיות היא לא בהכרח האם יש לאדם מה להסתיר, אלא יוצאת מנקודת הנחה שלכל אדם יש דברים שהוא מעדיף לעשות בצנעה".
אהבתי מאוד.