על בני אדם וחיות אחרות

אני לא גר בתל-אביב. זה לא אומר שאני לא אוהב את העיר הזו עד מאוד. כי תל-אביב היא העיר היחידה בארץ שיש לה דופק משלה, קצב, אופי צעיר, תוסס, מרדני. זו עיר ים תיכונית במובן הטוב של המילה וזו עיר  מדהימה בקנה מידה עולמי.

אני מבקר הרבה בתל-אביב. ולא רק במסגרת העבודה. גם אני תורם ומוטרד ממצוקת החניה, גם אני משתגע מזה שאין בה פניות שמאלה. אך נושאים כמו אולם אוסישקין לא ממש הטרידו אותי בהתחלה. מגרש כדורסל ישן. לא מבין בשביל מה זה טוב, אך יחד עם זה, חיבבתי את המקום, בזכות האפשרות לחנות חינם ברחבה. זו היתה מעין טיפה קטנה של חמלה כלפי בעלי המכוניות. הנחתי, שהרס המקום יעשה למטרה טובה, או לפחות כדי לתת לעוד מישהו להתגורר בתל-אביב. די נדהמתי כשראיתי שבמקומו בנו גינה ציבורית קטנה וחסרת חן. מעין מקום מעבר, בלי אופי משלו. עכשיו התעצבתי והתעצבנתי. הרי המקום הזה היה כל כך חשוב לכל כך הרבה אנשים. והרסו אותו בשביל כלום? בשביל גינה ציבורית זניחה בצמוד לפארק ענק בין עשרות דונמים? בשביל מה זה טוב? האם אין זו פעילות של רוע טהור? איזה מין ראש עיר פוגע ברגשותיהם של התושבים שלו עצמו בשביל כלום?

ישנן הרבה טענות כלפי רון חולדאי, אך מאידך, בסופו של דבר, הבן אדם נבחר להיות ראש העיר. רוב הציבור חושב שפועלו חשוב. אך כאשר בוחנים את הקואליציה שלו, בה נמצאות דמויות שיושרן מוטל בספק כמו פאר ויסנר החשש עולה שרון חולדאי הוא אדם שכל כוחו בדמיתו וכל תאוותו לכוחו.

אך כל זה מחוויר לעומת הטרגדיה של  כפר שלם. השלכתם של עשרות אנשים לקבינמאט היא טרגדיה שראש עיר לא יכול שלא להיות מעורב בה. אלא אם הוא רון חולדאי. כאשר זה נוגע לרמיסתם ברגל גסה של שכבות מוחלשות – בזה תל-אביב, כמו המדינה כולה – מומחית להפליא. נכון, בית המשפט אישר. אבל יש חוקי ויש מסריח. ויש חמלה שעיר צריכה לגלות כלפי תושביה. אך בדיוק כמו באולם אוסישקין, דברים נעשים בתל-אביב מתוך רישעות ועיוורון. הבורגנים, המבוססים והחזקים דואגים לעצמם. כל השאר – בלתי נראים.

תל-אביב היא עיר מקסימה, אבל כמו כל מדינת ישראל, היא נותנת לאלו שיש להם מזל, ומועכת את אלו שאין להם מזל. המזל של חסרי המזל, הוא שיש אדם כמו דב חנין. הומניסט במובן היפה של המילה, יפה נפש במובן הרחב של המושג. כשהצבעתי לחד"ש נהניתי לראות אנשים מזועזעים. " הצבעת לערבים, למה?" התשובה היתה "קודם כל, כי אתה מזדעזע מזה, יש כל כך הרבה גזענות בארץ, שהצבעה לחדש היא אקט אנטי גזעני אמיתי, והסיבה השניה, אם כי חשובה בדיוק אותה מידה – בזכות דב חנין".

וכך, אנשים כמו דב חנין ממשיכים לתת לנו תקווה. כי בניגוד לחלודאי שיודע קצת לפזם ולפזז סביב מילות בזז, דב חנין מביא לעומקו את מהותו וכוחו של עידן המידע. ואין טוב להמחיש את זה מאשר מקרה שיחרור תקציב עיריית תל-אביב. ועל מנת להבין עד כמה דב מבין דברים שאחרים חושבים שהם מבינים, אין להשוות אלא להתנהלותה של הגברת שלי יחמוביץ ותקציב מדינת ישראל.

תקציב הוא דבר מורכב. מורכב מאוד. והדרך הטובה ביותר לנתח אותו היא באמצעות מחשב. על מנת להבטיח שאי אפשר יהיה להבין את התקציב כמו שצריך, נוהג משרד האוצר, וגם עיירית תל-אביב, לפרסם את התקציב בפורמט שמחשב לא יודע לעכל. לצלם אותו. לא לספק את המסמך המקורי. כך שבפני מי שרוצה להבין מה באמת קורה עומדת משוכה בסיסית – לכתוב מחדש או כמעט לכתוב מחדש עשרות ולעיתים מאות עמודים. משרד האוצר בכלל ליצנים, והם יספקו את התקציב בערך שבוע לפני ההצבעה עליו. עיריית תל-אביב עדיין לא הגיעה למדרגה כזו של זדון, אך הם לא רחוקים.

שלי יחמוביץ פנתה אל הציבור בבקשה שיעביר את הפורמט למחשב. לכאורה זו הפעלה של הציבור, למעשה, זהו ניצול. שלי יכולה להושיב את העוזר שלה, לקנות סורק ותוכנה, לקחת יועץ ולבדוק עימו איך משחררים את המידע באופן היעיל ביותר. הציבור לא צריך לעזור בעבודות מזכירות, אלא בבדיקה מהותית של החומר. זה מה שדב חנין מנסה לעשות. כי דב שיחרר את המידע בעצמו, והתפקיד שהוא מיעד לציבור הינו מהותי. היכנסו לתקציב ותראו אם דופקים אותכם. תבדקו שמשקיעים ברחוב שלכם, בשכונה שלכם, בבית הספר של הילדים שלכם, ברחוב שאתם נוסעים בו לעבודה, בשמירה, באבטחה, בביוב, בתאורה ובגינון כמו שנותנים לאחרים. לימדו לעמוד על הזכויות שלכם. תל-אביב של 2009 היא תל-אביב בה חלשים נרמסים רק משום שהם חלשים. בה גחמות של ראש עיר חשובות הרבה יותר מאשר אהבה וזכויות וחמלה. זו עיר בה רק הכוח מדבר, בה פני הדור כפני השררה, ופני השררה כפני הכלב. (בלי לפגוע בכלבים, זה רק ביטוי).

תגיות: דב חנין, כוחו של עידן המידע, מביאים לשינוי, עיירית תל-אביב, רון חולדאי, רמיסת החלשים, שיחרור מידע

כתובת טרקבק | RSS תגובות