כאשר מדברים על ההצלחה של יונדאי, אי אפשר להתעלם מההצלחה של יצרניות קוראינות אחרות. החל מ-lg שהציעה כבר מתחילת האלף מסכים נהדרים, ועד ל-samsung שמוצריה מכים שוק על ירך את פאר התעשיה האמריקאית.

הסיבה להצלחה שלהם היא תרבותית. פעם שוחחתי עם מנכ"ל של מפעל גנרטורים שטען שהקוראינים עומדים להשתלט עם התעשיה שלהם על העולם. ההסבר שלו להצלחה היה נעוץ, לדעתו בהבדל בין שירות הלקוחות הקוראיני לעומת זה הנהוג שאר העולם.

גנרטורים מרכיבים בארץ ממנוע, מחולל, ולוח חשמל. מנועי הגנרטורים הם בד"כ, ואילו רק לוחות החשמל מיוצרים בארץ. המנועים  של משאיות. וולוו, מרצדס, פורד, הסינים, היפנים, כולם מציעים מנועי כאלו. אלו הם מנועי דיזל חזקים, היכולים לעבוד במשך שעות ארוכות בעומס גבוהה.

הוא המשיך, במנועים, כמו בכל מכנה, מתגלות בעיות, והשאלה, כיצד הבעיות הללו מטופלות. הסינים, ימכרו לך כל דבר. לא משנה מה האיכות שלו, הם ימכרו, זהו עם של סוחרים. איכות, שירות, אלו הם בעיניהם פרמטרים שוליים לעומת שולי הרווח. מאידך, אצל היפנים קיימת היררכיה ברורה. אם אתה רוצה לפתוח קריאה לטיפול בתקלה, צריך לעבור שורות של תומכים, כל אחד מהם, עם תחום הסמכות הספציפי שלו. ברגע שהוא לא יודע את התשובה, הוא מעביר את השאלה הלאה. ומתחילים להסביר מההתחלה.

אצל הקוראינים השיטה עובדת אחרת. אצלם, ברגע שיש לך תקלה, מעבירים אותך ישירות אל המהנדס שתיכנן את הרכיב. החיבור בין השטח לבין מקבלי ההחלטות הוא מידי. לא רק שהוא יעזור לך לפתור את התקלה, הוא גם ידאג שאם חסרים חלקים, הם יגיעו אליך. הוא נותן לך שירות מלא, למרות שהוא נמצא בחלק העליון של הפרמידה מבחינת עלות השכר. אצל הקוראינים, שמהנדס יהיה קשוב לשטח הוא שווה ערך לזמן תיכנון. הזמן היקר ביותר באירגון.

גם בתחום המחשבים, קיימים נושאים של זמן תגובה בשירות. אם אתה רוכש התקן איחסון באחת מהחברות הגדולות, אתה רוכש איתו גם אחריות בישראל. האחריות כוללת החלפת רכיבים תקולים תוך פחות מיממה, בפועל, קרוב יותר ל-6 שעות.

אבל מדובר על תקלה מסוג אחר, למשל, תקלת תוכנת גיבוי, מדובר על סיפור אחר. שם, יש לפתוח קריאת שירות, ולשוחח עם תומך ברמה נמוכה, ואם הוא לא מצליח לפתור את הבעיה, אתה צריך להסביר שוב לתומך הבכיר, ואם הוא לא יודע, רק אז אתה מקבל את המהנדס, האיש שכתב את הקוד בעצמו.

בתוכנה חופשית, מאידך, הדברים עובדים אחרת. רשימות התפוצה והמיילים של המפתחים פתוחים לכולם. וכל מי שמצא באג, מוזמן לכתוב. ולהעביר בדיוק מה הוא מצא. הקירבה הזו, בין השטח לבין המפתחים, לבין מקבלי ההחלטות, היא בסיס הצלחה. כי בתוכנה חופשית, השקיפות היא מלאה. הכל רץ ברשימות תפוצה שכל אחד יכול לעיין בהן. השקיפות היא ערך והיא כוללת גם את הקשר עם הלקוח.

אחת הסיבות להצלחה של אובנטו, בעיני, היא הפורומים שלהם. היקף המידע והפתרונות שהפורומים הללו מציעים, האיכות שלהם והנוחות שלהם הם הסיבה לכך שיש כל כך הרבה אנשים המשתמשים במערכת. ומה זה פורומים אם לא שקיפות, מעבר מידע בין כל הדרגים? קשר ישיר בין השטח לבין האנשים המפתחים את התוכנה?

וכך, הקוראינים מצליחים. כי הם מחוברים היטב לשטח. תהליכי השיפור שלהם הרבה יותר מהירים מאשר באירגונים מקובעים. הם נעים קדימה כל הזמן, משנים את עצמם ולומדים מה השטח רוצה וצריך. בדיוק כפי שפועלת התוכנה החופשית. כך שכבר עכשיו, הערכים של השקיפות והנגישות, עשויים להשפיע היתרון היחסי גם בין מדינות. הרחבת השימוש בתוכנה חופשית, תרחיב את החשיפה של המדינה אל ערכי התוכנה החופשית, ועל כן, גם משפרת איכות המדינה.

באגוסט הקרוב יתקיים הכנס השנתי של חברי הקהילה החופשית, זהו כנס אוגוסט פינגויין. במהלך הכנס, מציגים אנשי הקהילה את ההישגים שלהם. זהו הכנס היחיד בארץ, שהוא בלתי מסחרי להפליא. ללא כל נותני חסויות מסחריים, ושיתוף פעולה מלא של חברי קהילה. אין לדעת במה יעסקו ההרצאות, אבל בטוח שיהיה מעניין להפליא (בפנים או בחוץ). (אנא הקפידו לשלם מראש, זה מקל על העומס בכניסה).

לגבי התשלום, קיימות עליות מזון ומקום, כמו כן, עמותת המקור מעבירה כספים באופן שוטף אל התארגנויות קהילתיות בתחום התוכנה החופשית.

מקצוע הסיסטם, הוא אחד המקצועות הרוחביים ביותר. מצד אחד, נדרשת הבנה מעמיקה במהות המכונות שאנחנו מתחזקים על מנת לנטר אותן ולבצע טיוב של אופן העבודה שלהן. מאידך, יש צורך להתעדכן כל הזמן בחדשות הטכנולוגיות. לצערי, לא מצאתי מקורות לעידכונים שוטפים על הנושאים הקשורים לעבודתי. נכון, יש מגוון רב של אתרים, והמון בלוגים, והמון מקומות שבהם אפשר להתעדכן בחדשות טכנולוגיות באופן כללי, אבל אם נתמקד ספציפית בסיסטם, הרי לא מצאתי עדיין את המקום שבו אוכל להתעדכן באופן שוטף. לכן, אין עדיין תחליף לשיחה טובה עם איש סיסטם שכבר ניסה כמה טכנולוגיות חדשנית ושיכול להרחיב אופקיי.

אחד הנושאים החמים הוא מערכות לניהול מידע ופרויקטים, בפרט בנושאי כתיבת קוד, אך גם כמערכת מידע של האירגון. קיימת מפלצת ה- sharepoint של מיקרוסופט, ומאידך, ישנם תוכנות נפלאות כמו bugzilla או track. אבל אף אחד מהן לא נותנת פתרון מלא. אי לכך, שמחתי לקרוא ב- slashdot (שהוא אגב, מקור מידע פנטסטי :) על open atrium מבוסס דרופל, שאמור על פניו לספק פתרון נרחב לעבודה משותפת. לא יצא לי עדיין לנסות אותו (או אפילו להתקין) ואשמח לשמוע חוות דעת ממישהו שניסה.

עוד נושא המהווה בסיס במקצוע הוא ניטור ביצועים. nagios הוא כלי וותיק המשמש כיום אירגונים רבים מספור. הוא כולל ממשק web, ומאפשר לכתוב בדיקות בכל כלי שיכול ליצא פלט סטנדרטי (בקיצור, בכל דבר שרץ על מערכת ההפעלה). כך שאם מדובר על bash, python או perl, אפשר לנטר כל אספקט שעולה על הדעת. מאידך, הוא טיפה מסורבל להתקנה, ולא כולל אפשרויות לגרפים היסטורים. תוכנות רבות מספור מתבססות עליו ומציעות הרחבות ליכולותיו. גם לישראל יש מה להציע בתחום זה, למשל, חברת centerity היושבת ברעננה ומציעה מערכת בשלה אך קניניית ובתשלום. מאידך, רוב אנשי התוכנה החופשית מעדיפים לשחק עם הברזלים בעצמם. לאחרונה, ראיתי והתרשמתי מאוד לטובה מ-opsview  אומנם היא מפותחת על ידי חברה וכוללת באתר גירסא להורדה בתשלום, אך מאידך הגירסא החופשית לשימוש והורדה כוללת אפשרויות נרחבות שעשויות לספק חלק נכבד ממנהלי הרשת (למען הכנות, מנהל הרשת שהתקין אותה לא חסך שבחים ועל פניו נראה שהיא פתרון מאוד מלא). בשילוב עם nmis ניתן גם לנטר באמצעות snmp גם נתבים וציוד רשת ולקבל את התמונה המלאה על החווה.

תחום הוירטואלויזיה הוא אחד הנושאים החמים ב- it. הישראלים, אשר מגלים מחשבה מקורית ותעוזה בהרבה תחומים, דווקא מאופיינים בעדריות מעצבנת בכל הנוגע לאימוץ טכנולוגיות כמו שמיקרוסופט שולטת בשרתי הדואר ובשולחנות העבודה, כך גם בוירטואלוזיציה השוק הישראלי נמצא בשליטה מלאה (ועם אחוז החדירה הגבוה ביותר בעולם) של vmware. המוצר הוא מוצר נהדר, מעבר לביצועים מצויינים, המערכות כוללת גם אפשרויות מתקדמות של ניהול זכרון, פתרונות רבים לשולחן העבודה, ובתחום השרתים,  live migration המנייד מערכות וירטואליות בין שרתים באופן כמעט שקוף למשתמש – כך שאם מכונה וירטואלית דורשת לפתע יותר משאבים, היא מדלגת לה אוטמטית אל שרת אחר. אפשרויות מתקדמות באות עם תג מחיר לא נמוך. לטובתה של vmware ניתן לציין שאם מוותרים על אפשרויות אלו, ניתן לעשות שימוש במערכת חינם. אבל חינם זה לא חופשי. אי לכך, קיימת סקרנות וכמיהה מתמדת (לפחות שלי) למערכת חופשית המציעה פתרונות דומים. למרבה היגון, redhat המציעה מערכת מתחרה המבוססת על ה- kvm משווקת  מערכת ניהול שכנראה אינה נופלת ברמתה מהמערכת של vmware, אך באופן מעורר בחילה קלה, ממשק הניהול הנוכחי שלה רץ על חלונות, ויתרה מכך – לא ניתן להוריד אותו אפילו להתרשמות. (אשמח ללינק שיוכיח שאני טועה :).(גם הפתרון של סיטריקס נהדר כל עוד מוותרים על אפשרויות ה- live migartion וה- shared memory. אני משער שניתן לתפור את הפתרונות הללו ידנית על סמך הפצות לינוקס קיימות, מאידך, לא ניסיתי :).

אי לכך, שמחתי מאוד לשמוע על שתי מערכות המסוגלות לספק פתרון דומה, אם כי לא מלא והן חופשיות כמו הרוח.

openvz היא לא בדיוק מערכת וירטאולוזיציה אבל במקרים רבים היא עשויה להיות יותר ממספקת. היא מזכירה chroot משוכלל (או zones של סולריס). למעשה, מדובר על ניהול של משאבים בתוך "כלא". ניתן להוסיף כתובות ip ומאחר שזה לינוקס, גם להקצות משאבים ברמת המערכת (לפחות משאבי זכרון). הביצועים זהים למעשה לביצועים "על הברזלים". כמובן שהיא לא יכולה להפעיל אף מערכת הפעלה "זרה", אבל אם מעוניניים ב-"פיצול" משאבים של מכונה למשימות שונות, זו אופציה מעניננת ובעיקר גמישה וקלילה.

מערכת וירטואלית "אמיתית" היא proxmox המבוססת על דביאן. במוהתה, היא מתחרה ישירה למוצר של redhat. מתחת למכסה המנוע היא מנהלת וירטואליזציה של kvm (וכוללת גם אפשרות לניהול של מערכות openvz) וניתן לעשות בה שימוש מלא גם ללא תשלום. כנראה שהגירסא האחרונה לא לגמרי יציבה, אך זהו עדיין מוצר מאוד מעניין שכבר משתלב (כמו ה- openvz) במערכות production. כך שאם "תמיכה" ישראלית היא לא פרמטר היסטרי (ניתן לרכוש תמיכה באתר, לא שניסיתי :) , אפשר להסתפק בתמיכה "עצמית". באתר החברה, לצד מוצרים כמו שרת דואר הכולל מסנני ספאם ואנטי וירוס (בגירסת ניסיון מוגבלת זמן) תמצאו גם את הקישור להורדה של המערכת עצמה.

open storage

הסרט "היחידה לחקירות חומוס" עוסק במציאות מקבילה אך זהה לנו בכל, בה נחקק חוק האוסר סחר ואכילת חומוס. בעקבות החקיקה, הוקמה יחידת משטרה מיוחדת ללחום בתופעה. הסרט מתאר את ההשלכות על הישראליות כפי שרואים זאת חברי כנסת, האיש מהרחוב, והאנשים שבאמת מושכים בחוטים. הוא נותן הצצה נדירה אך חדה על האופן שבו הדברים כיום באמת מתנהלים.

הסרט הוא תוצר קהילתי, בו אנשים נתנו מזמנם בחינם משום שזה היה נחמד לעבוד להם ביחד על יצירה. זה סרט אלטרנטיבי ולו בשל העובדה שהוא תוצר של עבודת התנדבות מלאה. והדבר בא לידי ביטוי כמובן גם בשפה הויזואלית של הסרט. כי הוא לא מנגן לפי הכללים של הקולנוע כיום. לא זה האמריקאי ולא זה האירופאי. זה קולנוע ישראל אמיתי במובן זה שהוא מודרני, מתייחס אל המדינה שבה הוא מתקיים ויחד עם זה, לא לוקח את עצמו ברצינות.

סרטו של ערן ורד

"היחידה לחקירות חומוס"

שחקנים (עפ"י סדר הופעתם):

מישל דור  (כתב חדשות / מלצר)
שוקי גלילי (סוחר)
דקלה ביטון (עצורה)
אודי לבנון (עצור)
מאיר מנדלסון (יו"ר איגוד מגדלי העגבניות)
אור-לי ברלב (מפקדת יחל"ח)
יואב גולדרינג (שוטר יחל"ח)
דינה קפלונובסקי דייויס (שוטרת יחל"ח)
ליאור דה-ברושי (סועד)

כמו כן מופיעים:

איתי אורבך (צלם חדשות)
אייל איצקוביץ' (מרואיין)
ורד שפירא (מרואיינת)
יוסף כהן (יו"ר איגוד מגדלי הפטרוזיליה)
ח"כ דב חנין (מרואיין)ש
טלי ורד (בחורה על אופנוע / אופניים)
עידו שמי (שומר)

קריין חדשות: נעם אבירם

מופיעים בעל כורחם ודבריהם הוצאו מהקשרם לכאורה:

ח"כ שלי יחימוביץ
רוה"מ בנימין נתניהו
ח"כ דני דנון
ח"כ מירי רגב
ח"כ ניסים זאב
ח"כ מיכאל בן ארי
ח"כ אריה אלדד
ח"כ עמיר פרץ
ח"כ מאיר שטרית
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן
ח"כ איתן כבל

צולם ב:

קפה קאימק, פלורנטין
סטודיו אלכסנדריה
סטודיו זיגוטה
חומוס אבו דאבי, רמת גן

צילומים ממליאת הכנסת: ערוץ 99

מוזיקה מקורית: ערן הולנדר

עיצוב עיתונים: יואב עינהר

סאונד: יוסטין גרינדיאה, סטודיו 303 

נתלי שילמן
דינה קפלונובסקי דייויס
ג'ו כהן
גל עילם
רחביה ברמן
אריק דרעי
שי כרמלי פולק
שוקי גלילי
מישל דור
רם און אגמון

תודה מיוחדת לערן הולנדר

הופק ע"י EranVered.com

קיבלתי במתנה את הטלפון הישן של אחותי, מוטורלה מייל סטון. מאחר שהוא נעול לסים זר, פניתי למרכז השירות הטלפוני של החברה, וביקשתי מהם לדעת כיצד אוכל לפתוח את המכשיר.

הם מסרו לי שעלי להצטייד בייפוי כוח מטעם הבעלים של המכשיר, וכך הגעתי אל מרכז השירות בכפר סבא וחשכו עיני. תור ענק עמד שם, מסתבר, שסלקום (כנראה בעקבות התוצאות העיסקיות המזהירות שלהם) סגרו את מרכז השירות ברעננה, והמרכז בכפר סבא מפוצץ מאנשים. יתרה מכך, אם זכורים לכם מרכזי סלקום עם כיבוד וקפה, אז זהו. שגם את זה אין. אפילו מספיק מקומות ישיבה לכל הלקוחות אין.

המתנתי קרוב לשעתיים בתור, רק כדי שהפקידה תודיע לי שייפוי הכוח שהבאתי לא תואם מבחינה משפטית. ניסינות שלי למצוא דרך לקבל שירות צלחו. אחרי שהמנהלת (אביבית בלי שם משפחה) נזפה בי על כך שאני מרים את הקול, היא החלה לצעוק בעצמה. הם לא היו מוכנים לבוא לקראתי בשום אופן. לא להציע לי לעשות שימוש בפקס שבמקום, רק אחרי שדרשתי ממנה התייחסות כל שהיא היא הסכימה לקבל אותי ללא תור ביום ראשון. בנוסף לכך, מסתבר, שאם בעל המכשיר עזב את סלקום, הוא צריך להגיע בעצמו. ללא ספק, מדובר על עוד ניסיון של סלקום להגביל את היכולת של הלקוחות שלה לעבור לחברות אחרות. אם אדם נתן מתנה את המכשיר שלו ועזב את החברה, אז הוא צריך לבוא בעצמו כדי להעביר בעלות. יותר פשוט להעביר בעלות על רכב במדינת ישראל, מאשר להעביר טלפון ישן לחבר.

העובדים במרכז השירות של סלקום כורעים תחת העומס שהחברה גורמת לה בצמצום המרכזים. איכות ההכשרה שהעובדים במרכזים הטלפונים מקבלים היא נמוכה והם מטעים את הלקוחות. המקום היחיד שבו סלקום כן משקיעה בו הם אנשי המכירות, שיגידו כל דבר כדי למכור טלפון. אבל מי שאמור לספק שירות, לא מכיר את הפרצודרות הפנימיות של החברה וגורמים לעוגמת נפש ושירות לקוי.

סלקום, כמו כל חברות הסלולר, פעלה במשך שנים לפגוע בלקוחות שלה. הם גבו היכן שהם רק יכולים, וכיום, כאשר הם נאלצים להצטמצם הם פוגעים באיכות השירות באמצעות זמני ההמתנה הבלתי נסבלים ברכזי השירות שלהם.

אם אתם שוקלים לרכוש מכשיר בחברה הזו, קחו בחשבון בתוספת לעלות המכשיר, זמן המתנה ארוך ובלתי סביר המזכיר יותר את משרד התקשורת שלפני תרום בזק מאשר חברה אשר מתיימרת לראות בלקוח שלה – כוכב.

עומס ועצבים במרכז סלקום בכפר סבא

כשאני נוהג לעבודה, יש לי חצי שעה לשמוע משהו. אני מעדיף רדיו. האזנתי בעיקר לרשת ב' ולגלי צה"ל, בורח כל פעם  מהפירסומות, ולעיתים משתקע לי בקול המוסיקה, או 88FM ואם אין ברירה, גם גל"צ.

במשך תקופה ארוכה מאוד הערכת את תוכנית הרדיו "סדר יום" עם קרן נוייבך. כשהיא החלה, זו היתה רוח רעננה, שלדעת רבים תרמה משמעותית למחאה החברתית.

אני אוהב לחפש תחנות רדיו חדשות. מדי פעם מוסיקה ערבית, בצפון, אפשר לקלוט גם תוכניות ירדניות המשמיעות מוסיקה מערבית ומוגשת באנגלית במבטא ערבי כבד.

כך עליתי במקרה, איני יודע מה גרם לי להאזין לתוכנית, לרדיו קול ברמה. בערך חודש אחרי שהתחלתי להאזין לו, הוא גם הגיע לחדשות החילוניות, כאשר יצאו נגדו על נושא של הדרת נשים. מה שרק גרם לי להאזין לו בעניין רב יותר.כיום, יש תוכנית לנשים, אבל יש גם תוכניות רבות שכבר אין בתחנות אחרות.וכאשר התייחסו ברשת ב' לדיון ששמעתי בקול ברמה, הכתב של רשת ב' בכלל לא הבין את הנקודות העיקריות ואת רוח הדברים. הוא סילף לגמרי את מה שנאמר.

בכל ישראל יש הדרת מגזרים. 20% מאזרחי המדינה הם ערבים, אבל לא מדברים על הבעיות שלהם 20% מזמן השידור. כך גם לגבי החרדים. המתייחסים אליהם כאל מיעוט, לא כאל חלק מהחברה. למרות ש-20% מהחברה זכאים לייצוג בשידור הציבורי, ולא רק לערוצים ייעודיים.

בדרך חזרה מהעבודה, יש לי כמה דקות להעביר עם תוכניות לילדים,  לעיתים, משודרים מדרשים, שמעוררים בקיבה חילונית תדהמה קלה. כמו למשל זה העוסק בפרטי הפרטים של הטבח שהקדוש ברוך הוא ביצע במצרים.
לחליפין, במסגרת כתבה על עיתון קומיקס לילדים,  נידון בכבוד ראש כיצד משלבים פירסומות בעיתון לצעירים. והובעה התנגדות לפירסום באשר הוא. (עדיף כמה שפחות). בתוכנית בנושאי חוק, היתה התייחסות שלילית לניסינות הימין לפגוע בעמותות "השמאל".

בקול ברמה, המראויינים כמעט לא נכנסים אחד לדברי השני. הם מונחים על ידי אחד המנחים השנונים, המצחיקים והמעמיקים ברדיו הישראלי מרדכי לביא.

רק לעיתים רחוקות הם ממש מעייפים אותי, אבל אני נהנה להאזין גם לשאלות בהילכות שבת. רב עונה לשאלות המאזינים. מתקשר מאזיין, שואל שאלה. הוא עונה לו, מסתמך על השולחן ערוך, מתייחס נרחבות לרב עובדיה יוסף, ולא שוכח גם להזכיר את האופן שבו האשכנזים מתייחסים לסוגיה. הכל בכל מיני קודים, כמו  "להתפלל בכוונה", "לכוון כוונה".

ההיתחסות הרוחנית העיקרית היא סביב הקשיים של האדם להתמודד עם הדרישות המוסריות המחמירות של התורה. והרוח היא בדרך כלל מאוד אופטימית ושמחה. זה רדיו שעושה שמח.

ישנם נושאים שהחילונים חושבים שהחרדים מזזללים בהם, כמו למשל, יום השואה. יום השואה, הוא יום אבל לכל דבר בתחנה, אבל היא ממשיכה לשדר. יש התייחסות אליו שבוע מראש. כל הבוקר של היום, תפילות וקינות אשכנזיות. מבוצעות על ידי בחור עם מקהלת גברים. זה נשמע כמו מוסיקה כנסיתיות, אבל גם הרבה מאוד יהודי, אחר. אותי המוסיקה מאוד ריגשה. מאידך, לא תשמעו שירת נשים בתחנה הזו, ולי זה לעיתים קרובות חסר. ואני חוזר לשמוע תחנות חילוניות לזמן מה.

אלו לא הנושאים היחידים שהרדיו מתייחס אליהם. למשל, אם צריך לגייס כסף ליתום חולה, אז הרדיו מתגייס במשך יום שידורים שלך ומשנורר כסף מהקהל. הרדיו הוא רדיו ימני וחרדי במוצהר. אבל הוא לא עושה הנחות לאף אחד.

מרדכי לביא, תפס פעם את מיכאל בן ארי, ומסתבר שקיימת איזו טענה לכעס מצידו של בן ארי על מרדכי.  במשך דקות ארוכות, מרדכי ניסה לדובב את בן ארי, עד שלבסוף הנ"ל נשבר וטען שאין לו שום כעס כלפי מרדכי. לא ירד לי החיוך מהשפתיים במשך חצי יום. זה נשמע כמו טל ודרור אבל בעדינות.

כולם מתראיינים שם. מימין ומשמאל, אבל גברים בלבד. הרדיו עוסק נמרצות בבעיות חברתיות במגזר החרדי, בעיות של תעסוקה והשכלה. אבל נושאים כמו התאונה הקטלנית בהר הרצל, כמעט לא הוזכרו בו. יש לו סדר יום אחר. מבוסס על ערכים, בדיוק כמו החילוני, אבל גם עוסק המון בטוב. מנסה לעזור, מעמיק, שנון, חכם. לצד תוכניות לילה בנושאים מיסטיים (מתים ורוחות רפאים) ומה שנשמע כמו הסתה חסרת מעצורים לשנאת הלא יהודים.

הרדיו משמיע מוסיקה בסגנונות שונים, כולל מוסיקה מזרחית במסגרת תוכנית להיטים, ואני נהנה מהאיכות שלה. למרות שאני לא מכיר את הסגנונות המוסיקלים, אני מאוד אוהב את מה שאני שומע.

ונסיים בדיווח:" היום נפל קאסם בדרום, לא היו נפגעים בנפש ברוך השם".

זה רדיו שמח, שמנסים לדון בו ברוח טובה, ובהומור, זה רדיו שכיף לשמוע אותו, למרות שלעיתים גורם לי לתחושה של אי נוחות. אבל הרבה פחות מגלי צה"ל או רשת ב'.

ונסיים בקישור: החלקים העסיסים של שיר השירים (הורדתי את כל מה שלא ארוטי. תהנו).

בתוך עולמנו הרדוף, בו תאוות הבצע, האדישות והאגונצטריות מתחרות ביניהן מי יזהם, ירדוף, ידכא וישפיל יותר את בני האנוש שלא שפר עליהם גורלם, יש חשיבות מרובה לנקודות אור. נקודות האור הללו, פיסות קטנות של תקווה, של שמחה ושל אחווה, הן אלו שאנו חוגגים בכל חג הבא עלינו טובה. חגים, המאפשרים לנו להימלט לרגע מעולם של מעסקינו, לחגוג עם משפחתנו, ולהתחבר, לעיתים, לרגע קט, לרגעים של אושר וגדולה שקרו (או שנהוג להאמין שקרו).

אי לכך, מן הראוי, בכל שנה ושנה, למצוא המשכיות לאותם רגעים של טוב שטוב להאמין שהתקיימו, ולהניח לרגע את המחלוקות, ואת הציניות ולנסות למצוא גם בחשכת השיגרה האפורה של המציאות המודרנית את אותן נקודות מנצנצות, אשר גם הן לא הוכחה ישירה לכך שאותם אירועים משמחים התקיימו, הרי הם לפחות יכולים לאשר שאירועים שכאלו אכן יכולים להתקיים.

וגם כאשר נראה שזו עבדות של מאות שנים, ושהאנשים הפרטיים נידונו להירמס כל הזמן על ידי בעלי הכוח, יש להזכיר ולראות, שיש מקרים, לא מעטים ולא קטנים, בהם מתהפכת הפרמידה, ובתחומים מסויימים, הדברים עובדים אחרת. וגם אם אמרנו כל שנה, וחזרנו ושיננו שדרכה של התוכנה החופשית מובילה ומשפרת את העולם, יש לזכור ולהזכיר ולשנן זאת שוב ושוב. לא משום שחלילה שכחנו, אלא משום שזה פשוט עושה טוב.

חג החירות, שבו אנו מוזכרים שעבדים היינו בארץ מצריים, ושוחררנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה וכיום אנחנו בני חורין להירמס על ידי בני עמנו לכאורה האולגרכים והפוליטיקאים, הוא הזדמנות טובה להזכיר שיש עוד הרבה עבדויות שאנו משועבדים אליהן. וככול שהמין האנושי ממציא לנו פטנטים ומתקדם, כך יש תחומים חדשים שבהם עול ערלי הלב כבד. כי אין יום ואין שעה שבה בעלי הכוח לא מנסים להגדיל כוחם.

והתוכנה החופשית, שנדמה לעיתים למי שאינו בקיא בה, שאינה יותר מאשר נוצה לבנבנה המתנפנפת לה ברוח, היא למעשה הוריקן ענק, הסוחף ומניע סדרי עולם. למרות שציינו זאת בשנה שעברה, מן הראוי להזכיר שוב. כי השנה רואים זאת יותר בעוצמה. ומה שהיה ברור בשנה שעברה, עכשיו הוא כבר ברור ומובן מאליו.

ואירוע, כמו המחאה החברתית שבאה עלינו לטובה וב"ה נזכה לראותה שוב עולה ומחזקת כוחה, היתה נראית אחרת לולא התוכנה החופשית. כי לא רק גוגל, ו-facebook  עושים שימוש בתוכנה חופשית ומאפשרים לאנשים להתאגד, לדבר ולהתחבר אחד אל השני, אלא גם כל הבלוגים והאתרים המשמשים את הפעילים, עד האחרון שבהם, מונעים באמצעות תוכנה חופשית. ולולא היתה תוכנה חופשית, לא היתה המחאה ברשת ובחיים כפי שהיא כיום. כי רוחות המחאה מונעים באמצעות התוכנה החופשית, והתוכנה החופשית היא החמור הלבן עליו רוכב הצדק החברתי.

ובכל חג חירות, יש להזכיר את שועל האש, הדפדפן שהיה הראשון להוכיח ברמה העולמית, שפיתוח תוכנה חופשית הוא הדרך הנכונה לפתח מוצרים ותוכנה חופשית יכולה להכות שוק על ירך, תאגיד ענק שנראה ששלטונם מובטח לנצח נצחים, ולהטביע את המוצרים שלהם במים אדירים אל תוך פח האשפה של ההיסטוריה הדיגטלית. ותודה לשואל האש, שהיה כמו עמוד האש ההולך לפני המחנה, ונותן תקווה לכולם, שיחד נוכל להשתחרר מעולה של רדמונד.

ואי אפשר לטעון שהתוכנה החופשית מתחבאת להם בתוך המחשב, מנותקת מהחברה. וכבר ברור לכל, שלא מדובר על תופעה מוגבלת, על גיקים המסתגרים בדלת מחשביהם ומחשבותיהם, אלא בתופעה חוצת גבולות. המזרימה תוכן ועוצמה לכל מי שמזלו חיבר אותו ולמחשב ורשת.

ואם יש עוד טיפה ספק בעיני המפקפקים, אולי הסרטון הקטון יזרים בהם שמחה.

חג חירות שמח לכולם.

כברהרבה זמן לא כתבתי, למרות שהצטברו להם כמה וכמה דברים.

אובנטו

היום סיימתי שידרוג של שני מחשבי אובונטו. את המחשב שלי בבית, המשמש אותי מעט לגלישה ועבודה, ואת המחשב הנייד – המשמש אותי המון לעבודה. אובנטו עתידה להשתחרר ב-26  באפריל, וחודש לפני היציאה, היא אמורה להיות די יציבה.

ואכן, אחרי מאבקים מעטים להפליא (גם בחלק בזכות הטיפ של קפלן – קודם כל לשדרג את ה- aptitude וה- apt), אצתי היום לדרך. בעקרון, שידרוג הוא תהליך פשוט. מחליפים את המקורות בהתאם לשם ההפצה החדש, נותנים למערכת לעדכן עצמה, עונים על השאלות לפי החשק, והמערכת משתדרגת לה ברקע.

זה בדיוק כמו לעדכן עידכונים שוטפים, רק בקנה מדי יותר גדול. וקנה מידה גדול, משמעו לעיתים שלא כל החבילות יסתדרו אחת עם השניה. המערכת היתה פחות עקשנית מהרגיל ואחרי כל מיני בעיות שלבטח נובעות מההתקנות המרובות שאני מבצע במערכת ההפעלה, היא עידכנה עצמה והתייצבה מולי במלוא צעצועיה החדשים.

בעבר, נדמה לי שהיה קשה יותר לבצע שידרוגים לגירסאות בטא. כיום, חודש לפני השיחרור, המערכת עושה רושם יציב וזריז.

על המערכת שלי מותקנים Gnome, kde, unity. אני עובד באופן שוטף ב- kde, ועושה שימוש נרחב בתחנת עגינה. המכונה, HP 6710b עם 2 גיגה זכרון, מתפקדת בסה"כ מאוד נחמד. ניסיתי את גירסאות 64bit, וצריכת הזכרון שלהם מוגזמת בשביל המכונה הזו. מערכת 64bit מתפקדות נהדר עבור פעולות מסויימות, אבל ליום יום, נראה לי שה- 32bit הוא בחירה עדיפה. לפחות במערכות בלי כמויות יפות של זכרון.

kde היא כיום מערכות מהוקצעת, יפה, ונוחה לשימוש היא מספקת כל מה שממשק משתמש מודרני צריך, והרבה יותר מאשר המתחרים הקניניים. היא גמישה, מתקדמת, ובעלת כמויות מרשימות של אפשרויות עיצוב, שאפשר לשדרג ישירות מתוך המערכת. מעין חנות אפליקציות לעיצובים, אבל בחינם :).

מאוד אהבתי את גנום 2 זצ"ל. אבל אחד הדברים היפים ב- kde היא העובדה שזו סביבה גרפית וקטורית. כך שהאותיות בטרמינל נראות הרבה יותר יפה. להריץ את הטרמינל תחת גנום לא יתן את אותה תוצאה יפה.

יחד עם זה, לגנום 3 יש שיק משלו. זו מערכת רעננה בגישה שלה. היא מאפשרת עבודה באופן חדש. מאוד נהניתי לשחק איתה, והיא עובדת באופן חלק. את unity פחות אהבתי. היא נראית היכן שהוא מקרטעת. גנום 3 על טבלט הוא בעיני דבר נהדר וראיתי הדגמה בסרטון של kde על טבלט וזה נראה מהמם.

אם ביקרת באתר של אובנטו, וודאי לא יכולתם לחמוק מהפירסם שלהם בנוגע לאובנטו על טלפונים חכמים. הרעיון הוא להריץ אובנטו ו-android על אותו קרנל. הקרנל מריץ סביבה גרפית נוספת, במקביל לזו של האנדראויד. הטלפו ןיכול להריץ גם gnome3 או unity. כך שיש גם לינוקס "מסורתי" וגם אנדראויד על הטלפון. וברגע שמכניסים את הטלפון לתחנת עגינה – הוא הופך למחשב לכל דבר. כך שאת השיחות, היומן והמסמכים אפשר לנהל באמצעות אותו מכשיר.

אני מקווה, שהשלב הבא יהיה גם הוספת אנרדאויד להפצת לינוקס, כך שאפשר יהיה להריץ אנדראויד גם על מחשבי PC.

  Virtualbox וחלונות

לצערי הרב, אני נאלץ להשתמש ב- Outlook ובתוכנה שמפעילה אותו. לצורך כך, אני עושה שימוש בוירטואליזיצה של Oracle ה- Virtualbox שמספקת סביבה נהדרת למי שרוצה להפעיל Outlook והתוכנה סביבו. ניסיתי כל מיני תחליפים, אבל בסוף נאלצתי להתקין חלונות וירטואלית.שמעתי שהקליינט של זימברה, מאפשר לוותר על התענוג המפוקפק.

אני מאוד מרחם על אנשים שנאלצים לעשות שימוש בחלונות. חבר שלי, שהוא איש טכנולוגי אבל לא אוהב טכנולוגיה, החליט שנמאס לו מהבעיות של חלונות. התקין אובנטו, והוא מאושר. חברים שלו, שנזקקו לעזרה שלו לגבי החלונות שלהם, קיבלו גם הם אובנטו, ועכשיו הם גם נהנים מיציבות וגם לא מבלבלים לו במוח.

תוכנת האנטי וירוס בחלונות תופסת 90 מגה זכרון. ב-90 מגה זכרון, אני יכול להריץ לינוקס וסורק וירוסים. מדי פעם, האנטי וירוס החל לטחון את הכונן הקשיח. וזה באמת מעצבן שה-kde מגמגם בגלל שחלונות טוחנת לעצמה את המוח בתוך הכלא הוירטואלי שלה. ניסיתי להרדים את הבהמה הסוררת, אבל כאשר חלונות מתעוררת, היא ממשיכה לדרוש משאבים כמו חזיר חשמלי בקריז. הדרך להתמודד היתה באמצעות יוטיל זעיר של מיקרוסופט בשם process explorer. אומנם אי אפשר לחסל את התהליך הסורר, אבל אפשר לתת לו מינימום משאבים (nice) והוא פשוט נרקב לו בפיסת הזכרון שהוא תופס לו. מאז שחנקתי כמה תהליכים של חלונות, המערכת הפסיקה לקשקש ולמדה לתת כבוד.

למרות שלחלונות מוקצים 768 מגה זכרון, בלבד, אני יכול לערוך בה מסמכים מורכבים, כולל Visio. הוירטואליזציה עובדת נהדר. אני יכול לסמוך על כל מערכת חלונות שאפשר לעשות לה tar.gz.

אחד הדברים המכעיסים, הוא חברות שעושות בוכטות של כסף באמצעות תוכנה חופשית, אבל אפילו לא מספקות תמיכה נורמלית ללינוקס. כמו למשל, צ'אק פווינט. שאתה פשוט לא יכול להתחבר למערכות האירגוניות (גם לא ב- web) כשהמוצרים שלה מגינים עליהם. על כן, התקנתי על המכונה הוירטואלית שלי sshd. (שרת ssh על בסיס cygwin). כשאני רוצה לגשת למחשבים בעבודה, אני נכנס קודם כל ב- ssh אל המכונה הוירטואלית, ומשם כבר דרך ה-vpn אל השרתים הנדרשים.

וירטאוליזיציה

שוק הוירטואלוזיציה נשלט על ידי Vmware. מיקרוסופט מנסה לזנב בה באמצעות מחירים נמוכים, אבל רמת המוצר שלה עדיין מחזירה את לקחותיה חזרה אל ה-  vmware די מהר.

סיטריקס, לא ממש נוכחת בשוק. היא עדיין עוסקת במערכות כניסה מרחוק, אבל בנושא הוירטואלוזיציה, היא וה- Xen לא תפסו עדיין נתח שוק. סיטרקיס מאפשרת התקנה בחינם של Xen. כך שחברות קטנות המעונינות להחזיק סביבה וירטואלית עבור מספר מצוצמם של מערכות ייצור יכולות לוותר על תמיכה. עם מספיק זכרון, אפשר להחזיק על מכונה גם 10 שרתים. הגירסא המסחרית נבדלת בניצול זכרון טוב יותר, המאפשר להפעיל יותר מערכות באותה כמות זכרון.(shared memory).

vmware מציעה מודל תימחור חדש. תשלום לפי צריכת הביצועים בפועל. בשל השליטה שלה בשוק, הרשיונות שלה אינה זולים יחסית למתחרים. במקביל, הם מציעים טכנולגויה המאפשרת לרדת לרמת התהליך בתוך המכונה הוירטאולית ולאתר בו צווארי בקבוק של ביצועים. זה מאוד נחמד אם מורכב או בעייתי לחבר מוניטור ישירות אל תוך התהליך. (כמו המוניטור של ג'אווה, לדוגמא).

שחקנית חדשה בתחום הזה היא redhat, שמציעה עיסקה של חבילת רשיונות בחינם עבור חברות הזנק עד למחזור מסויים, וגם מורידה את המחירים באופן ניכר בשוק הוירטואליזציה. redhat עושה שימוש במערכות מבוססת על kvm, והיא מסוגלת לספק ביצועים מאוד מרשימים לכל מכונה. במקביל, הם מציעים את כל האפשרויות המתקדמות כגון העברת שרת וירטואלי ממכונה למכונה דינמית , חלוקת עומסים ,אופטימזיה של הזכרון וניהול של רשתות וירטואלויות.

בסיסי נתונים

כל החברות טוענות ליבצועים נהדרים בוירטואליזציה. אבל אסור להאמין להן. בתחומים מסויימים, למעשה, כאשר באמת צריך לטחון כמויות מאוד גדולות של מידע, עדיין עדיף לעבוד ישירות על הברזלים.

מבחינת בסיסי נתונים, המערכות הגדולות בארץ פועלות על שרתים של IBM ובסיס הנתונים הוא ה- DB2. אלו הן מפלצות מיחשוב, ארונות גדולים מפוצצים במעבדים וזכרון, המגיעות עם תמיכה של ענק עולמי. ויש לזה משמעות כאשר כל שניה שווה מליונים.(למרות שזה לא עזר לבנק הפועלים שכל המחשבים קרסו להם בגלל זילזול בנהלי העבודה).

מאחוריהם, מזנב ה-אורקל. זה בסיס נתונים המתיימר לבצע מטלות בכל קנה מידה, והוא פועל באמצעות linux ומקרטע להפליא על חלונות. למרות שיש תאגידי ענק (בקנה מידה ישראלי) העושים שימוש בו לליבת העסקית שלהן, עדיין ה- DB2 נהנה מהמונטין שלו.

אחרי האורקל, בסיס הנתונים של מיקרוסופט. המציע מצד אחד ממשק מתקדם מאוד, ומאידך, פועל על חלונות. הסיבה שהאורקל לא עובד היטב בחלונות, היא כנראה משום שמיקרוסופט ניסתה לפגוע ב-אורקל על ידי פגיעה בביצועי השרתים שלה עצמה, מה שגרם לאורקל להתבסס על לינוקס ולדחוף לינוקסים בכמויות ענקות אל חדרי השרתים של התאגידים. תודה מיקרוסופט :)

Mysql הוא בסיס נתונים רציני, שממש גם בסביבות ייצור אצל התאגידים, אבל הוא בעיקר משמש את חברות ההזנק, כי הוא מספק ביצועים טובים מאוד, מאפשר גם עבודה בצביר, ויש ניסיון מצטבר בעבודה עימו. מהצד, פועלים כל מיני בסיסי נתונים מבוזרים וגם הם מאומצים כבר אל תוך תהליכי העבודה הקרייטים ביותר של התאגידים טכנולוגיים.

גם redhat נכנסת לחגיגה, והיא מתכוונת לספק תמיכה על postgre, מה שיאפשר לה לזנב באורקל ישירות בשוק העיקרי שלה – בסיסי נתונים. רבים מהעובדים עם אורקל (Dba) כבר לומדים את בסיס הנתונים החופשי והם מאוד מעריכים אותו. כנראה ש- redhat לא סולחת לאורקל על כך שהוציאה הפצת לינוקס משלה (שלא ממש תפסה בשוק).

סולריס

לא בדיוק ברור מה יהיה עתיד ה- solaris. מצד אחד, מערכת ההפעלה הותיקה ממשיכה לקבל עידכונים, היא בעלת מערכת הקבצים המתקדמת ביותר בשוק. מאידך, היא לא מפעילה וירטואלוזיצה כמו לינוקס. אורקל, מנסים לדחוף את החומרה שלהם באמצעות קידום מכירות אגרסיבי של שילוב אורקל וסולריס. מאידך, כנראה שאת קופסת הקסמים (בסיס נתונים ענק, רק לחבר לחשמל ולנסוע, מגיע מותקן עם חומרה ותוכנה, וכולל גם טכנולוגיות חדשניות במיוחד) היא כנראה תפעיל גם על לינוקס.

ג'אווה

לינוקס מספקת כיום הכי הרבה כוח, כמערכת הפעלה, לא רק לאורקל, אלא גם לג'אווה. כשג'אווה נולדה, הכריזו עליה שהיא תחליף את מערכת ההפעלה באמצעות הדפדפן. מה שגרם למיקרוסופט לא להפיץ אותה עם XP וחנק את האפשרות של ג'אווה לעבוד דרך ה- web כפי שרצו הוגיה.

אי לכך, היא פנתה לשוק השרתים, וחלק נכבד ממערכות המידע בשוק התאגידי, מונעת באמצעות java. הביצועים שלה בלינוקס הם אחד מההיתרונות הגדולים של לינוקס. כי ג'אווה, לא רצה כל כך טוב לא על חלונות, אבל גם לא סולריס.

זהו. כמה דברים שנתקלתי בהם בזמן האחרון. הפוסט הזה נכתב על אובנטו 1204, ואני משתמש עדיין בשו"אש. לא משום שהוא הכי יפה, ולא משום שהוא הכי זריז, ואולים גם לא הכי מאובטח. אבל הוא עדיין זה שהכריע ראשון את מיקרוסופט. יש לו תוספים נהדרים, והוא אומנם לא הכי מהיר, אבל הוא עדיין, בעיני, הכי חופשי.